האו״ם (ארגון האומות המאוחדות) הוקם ב־24 באוקטובר 1945, בסיום מלחמת העולם השנייה, במטרה למנוע הישנות של עימותים עולמיים בקנה מידה קטסטרופלי. קדמה לו "חבר הלאומים", שהוקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה אך לא הצליחה למנוע את פרוץ המלחמה השנייה. חוויות ההרס, האבדות הכבדות והזוועות ההומניטריות גרמו למדינות רבות להכיר בצורך במסגרת בינלאומית מחייבת שתעודד שיתופי פעולה, תפתור סכסוכים בדרכי שלום ותגן על זכויות אדם.
צעדים ראשונים – הצהרת האומות המאוחדות
הבסיס הרעיוני לארגון החדש הונח כבר בינואר 1942, כאשר 26 מדינות חתמו על "הצהרת האומות המאוחדות", בה התחייבו להילחם נגד מדינות הציר ולהגן על עקרונות חירות, זכויות האדם והצדק. השם "United Nations" הוצע על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין ד' רוזוולט.
ועידות התכנון
הקמת האו״ם דרשה עבודת הכנה מדוקדקת:
-
ועידת מוסקבה (1943) – בהשתתפות ארה״ב, ברית המועצות, בריטניה וסין, הוסכם על הקמת ארגון בינלאומי חדש לאחר המלחמה.
-
ועידת דמבארטון-אוקס (1944) – גיבשה את המבנה הכללי, סמכויות המוסדות ותפקידי הארגון.
-
ועידת יאלטה (פברואר 1945) – מנהיגי בעלות הברית קבעו את עקרון זכות הווטו לחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון.
ועידת סן פרנסיסקו והאמנה
השלב המכריע היה ועידת סן פרנסיסקו (אפריל–יוני 1945), בה השתתפו נציגים מ־50 מדינות. התוצאה הייתה אימוץ אמנת האומות המאוחדות – המסמך המכונן של הארגון. האמנה הגדירה את מטרות האו״ם: שמירה על השלום והביטחון הבינלאומי, קידום שיתופי פעולה בין מדינות, פיתוח יחסים ידידותיים בין עמים וקידום זכויות האדם.
תחילת הפעילות
האו״ם החל לפעול רשמית ב־24 באוקטובר 1945, לאחר אשרור האמנה על ידי רוב המדינות המייסדות, כולל חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון – ארה״ב, ברית המועצות (כיום רוסיה), בריטניה, צרפת וסין. מטה הארגון נקבע בניו יורק, ומוסדותיו המרכזיים כוללים את העצרת הכללית, מועצת הביטחון, מזכירות האו״ם, מועצה כלכלית-חברתית, בית הדין הבינלאומי לצדק, ומועצת הנאמנות.
חשיבות ומשמעות
האו״ם הפך למסגרת המרכזית לניהול יחסים בינלאומיים לאחר 1945. אף שהארגון ספג ביקורת על חוסר יעילות ולעיתים על חוסר יכולת למנוע סכסוכים, הוא תרם רבות ליישוב סכסוכים בדרכי שלום, לקידום פיתוח במדינות מתפתחות, למאבק בעוני, למאבק במחלות ולשמירה על זכויות אדם. יום היווסדו, 24 באוקטובר, מצוין כיום האו״ם הבינלאומי.
