החלטות האו"ם האחרונות נגד ישראל לא נובעות מאנטישמיות, אלא מהפרות של המשפט הבינלאומי ההומניטרי. על ישראל להתמודד עניינית עם ההאשמות נגדה
ב-10 במאי השנה העבירה עצרת האומות המאוחדות ברוב מוחץ החלטה להעניק "זכויות והרשאות" חדשות לפלסטין וקראה למועצת הביטחון לשקול מחדש את בקשתה של פלסטין להפוך לחברה ה-194 באו"ם. האו"ם אישר את ההחלטה בהצבעה של 143-9 עם 25 נמנעים. ארצות הברית הצביעה נגד ההחלטה, יחד עם ישראל, ארגנטינה, צ'כיה, הונגריה, מיקרונזיה, נאורו, פלאו ופפואה גינאה החדשה.
ב-10 במאי השנה העבירה עצרת האומות המאוחדות ברוב מוחץ החלטה להעניק "זכויות והרשאות" חדשות לפלסטין וקראה למועצת הביטחון לשקול מחדש את בקשתה של פלסטין להפוך לחברה ה-194 באו"ם. האו"ם אישר את ההחלטה בהצבעה של 143-9 עם 25 נמנעים. ארצות הברית הצביעה נגד ההחלטה, יחד עם ישראל, ארגנטינה, צ'כיה, הונגריה, מיקרונזיה, נאורו, פלאו ופפואה גינאה החדשה.
ההחלטה סיפקה לממשלת ישראל הזדמנות נוספת לעשות דה-לגיטימציה למוסד האו"ם כולו ולהחלטותיו. הגריסה התיאטרלית המביכה של אמנת האו"ם במגרסה זעירה על ידי שגריר ישראל בוודאי לא תרמה לשיפור מעמדה של המדינה או יחסיה עם האו"ם.
יחסיו הסבוכים ורבי התהפוכות של האו"ם עם ישראל מוכרים לי עוד מילדותי כבת לדיפלומט בכיר. אבי, אורי לוברני, אמנם רחש כבוד לאו"ם. המשימה הדיפלומטית הראשונה שקיבל, עוד בהיותו סטודנט בן 21 בלונדון, היתה להבטיח את הצבעתו של נציג הפיליפינים לאו"ם (האומה האסיאתית היחידה בקרב המצביעות) בעד החלטת החלוקה (1947), שגם כיום עודנה היסוד לקיומה של ישראל כמדינת לאום החברה באו"ם. אבל כרבים מבני דורו, גם אבי לא נמנע מלצטט את המושג המזלזל שטבע בן גוריון "או"ם שמום".
במשך 26 שנות עבודתי באו"ם היו לי אין-ספור הזדמנויות לעבוד עם צוותי או"ם במדינות שונות. רובם המכריע היו מסורים לקידום המטרות שלשמן האו"ם קיים: קידום זכויות אדם ושוויון, כולל שוויון הזדמנויות לנשים, פיתוח קיימות כלכלית וחברתית, שלום, פיוס וצדק. הצוותים שעמם עבדתי כללו עובדות ועובדים רבים ממדינות הנחשבות לאויבותיה של ישראל.
העולם דווקא לא נגדנו
מאז 7 באוקטובר, ישראלים ופלסטינים חווים מלחמה אכזרית שגרמה להרג של עשרות אלפים חפים מפשע, כולל נשים וילדים, והותירה מאות אלפים עקורים בישראל ויותר ממיליון עקורים בעזה. גם אם יש מקום לביקורת על בחירת המילים, התזמון, או רמת הדיוק והאיזון בהצהרות בכירי האו"ם מאז 7 באוקטובר, הרי הרוב הגדול של מדינות העולם, כמו גם האו"ם, גינו את מתקפת חמאס והביעו הזדהות ואמפתיה עם ישראל בעקבות הטבח, האונס וחטיפת ישראלים לעזה. מדינות אלו גם ממשיכות לקרוא לשחרור החטופים.
הסולידריות עם ישראל לנוכח פשעי חמאס ב-7 באוקטובר נמשכת גם בקרב רוב אותן מדינות שבימים אלו תוקפות את ישראל על תגובתה הלא-פרופורציונלית לטבח, שגרמה להשמדת מרבית התשתיות החיוניות ברצועה, הרג של כ-30 אלף פלסטינים על פי ההערכות, רובם אזרחים שאינם מעורבים בלחימה, וכן של יותר מ-190 עובדים הומניטריים – מספר חסר תקדים.
ישראל ממשיכה להתעלם מהקריאה להפסקת אש הומניטרית והפסקת הלחימה בעזה, שיצרה משבר הומניטרי מהקשים בעולם אשר מחריף מיום ליום. יתר על כן, ההגבלות החמורות על הכנסת סיוע דחוף מציל חיים לאזרחי עזה, וכישלון צה"ל ומשטרת ישראל למנוע התקפות אלימות על סיוע שנכנס, הם הפרה חמורה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי. עוד מלבות את הזעם הבינלאומי העלייה החדה בהתקפות קטלניות של מתנחלים על קהילות פלסטיניות בגדה המערבית, לכאורה תחת השגחה של כוחות צבא, וכן שתיקת הרשויות בתגובה למידע על מקרים של עינויי אסירים עד כדי גרימת מוות.
הביטול הישראלי של כל ביקורת בינלאומית וההאשמה הנחרצת שהאו"ם הוא ארגון אנטי ישראלי אינם מוצדקים. בימים אלה הם מתאפשרים גם מפני שהציבור הישראלי כמעט שלא נחשף לתמונות וידיעות על זוועות המשבר ההומניטרי בעזה. לעומת הסולידריות המרגשת לנוכח האובדן והסבל של כל פרט ומשפחה שנפגעו במאורעות 7 באוקטובר, עצוב ביותר שלא נותר מקום להכלה אנושית ולו של סיפור אחד על אזרחית או ילד עזתי שנלכדו במלחמה בעזה.
לאורך ההיסטוריה, הישראלי מן השורה למד שהאו"ם הוא ארגון שתכלית קיומו היא לפגוע במדינת ישראל. בזירות הפוליטיות הבין-ממשלתיות ההטיה נגד ישראל קשורה לכיבוש המתמשך שפוגע קשות בזכויות העם הפלסטיני. מי שמסיק מכך שכל עבודת האו"ם כולה היא אנטי ישראלית, מסגיר חוסר הבנה שהאו"ם אינו קובע מדיניות; עובדיו מוסמכים לפעול אך ורק על בסיס החלטות שמתקבלות דרך גופים, ועדות, או מועצות מנהלים של הסוכנויות המרכיבות אותו, שישראל שותפה למרביתן. כמו כן, כל עובד או"ם מצופה לקדם יישומן של אמנות בינלאומיות שישראל חתמה עליהן. עבודת השטח מבוססת גם על הסכמי שיתוף פעולה וסדרי העדיפויות של המדינות המארחות את נוכחות האו"ם.
חוסר אמון הדדי
רבים מהאתגרים שעומדים בפני המבצע ההומניטרי הבינלאומי בעזה בימים אלה, חוויתי גם אני בעמדת מנהיגות במצבי משבר במדינות אחרות, בהן אוקראינה וקוסובו; כולל כישלון הצדדים לסכסוך להגן על אזרחים, שהוא ציווי הומניטרי בסיסי המנחה את כל פעולות החירום באזורי סכסוך. במקרה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בכלל והמשבר ההומניטרי בעזה בפרט, מסתמן כי האתגרים הללו מוקצנים: מצד אחד, בשל חוסר האמון המושרש של ישראל באו"ם, ומצד אחר, בשל התסכול הקשה של האו"ם מחוסר שיתוף הפעולה הישראלי, הכולל התחמקות מהידברות, מנקיטת צעדים או מנטילת אחריות להפסקה ותיקון של הפרות בוטות של החוק ההומניטרי והבינלאומי.
סיבה מבנית אחת לחוסר אמון ישראלי באו"ם טמונה בעובדה שעבודת הארגון באזורנו מתקיימת על בסיס הסכם עם הרשות הפלסטינית לסייע לאוכלוסייה בשטחים הכבושים. אין הסכם מקביל לשיתוף פעולה עם ישראל, שהיא מדינה מפותחת. ראוי להזכיר שמדינות מפותחות רבות מארחות בהצלחה משרדי מטה של סוכנויות או"ם חשובות.
בכל משבר הומניטרי שהוא תוצר של עימות אלים ולחימה שפוגעת באזרחים, מאוקראינה ורוסיה ועד סודאן, אתיופיה, מיאנמר ועוד, יש מקום לחקור עבירות חמורות על ידי כל הצדדים לסכסוך. לישראל יש זכות מלאה לדרוש צדק על פשעי 7 באוקטובר גם תוך שימוש בכלים ובגופים הבינלאומיים. בה בעת, כמדינה שמחשיבה את עצמה דמוקרטיה המכבדת את חוקי המשפט הבינלאומי, ישראל אינה יכולה להתעלם מההאשמות כלפיה. אם חוק בינלאומי הומניטרי אמור להביא צדק לאזרחי העולם, דווקא מדינות דמוקרטיות הן שצריכות להראות פתיחות מלאה לשיתוף פעולה על האשמות בפשע, כולל חקירות עצמאיות, נקיטת צעדים להביא לדין ולהעניש על פשעים שבוצעו, הסקת מסקנות וחיזוק נהלים, אמצעים וחקיקה למניעת הישנותם.
דוגמה לשינוי מסוג זה אירעה באוקראינה: שיתוף הפעולה ארוך הטווח המוצלח של האו"ם עם צבא אוקראינה הוביל בדצמבר 2021 לירידה של 26.2% במספר הנפגעים הכולל של אזרחים בסכסוך בהשוואה ל-2020, וכן נרשמו האבידות האזרחיות השנתיות הנמוכות ביותר במשך כל תקופת העימות מאז 2014 (קודם לפלישה הרוסית).
בלי אישה אחת לרפואה
אינני טוענת שהאו"ם הוא ארגון ללא דופי. זהו ארגון רחב היקף, כבד ומסורבל, עם הרבה סוכנויות (יש שטוענים יותר מדי). יש מקרים של ניהול לקוי, חולשות ארגוניות מכל הסוגים וכן לחץ פוליטי שזולג לעבודה המקצועית ופוגע לעתים ביכולת הארגון לתפקד באופן מיטבי ואפקטיבי.
תקוותי לראות את ישראל מעצבת מחדש את יחסיה עם האו"ם. במקום לבקר באופן גורף את המוסד הזה ולהשפילו, על ישראל להיפתח לשיתוף פעולה ולהגדלת תרומתה לעבודת האו"ם; גם כדי ללמוד ולהשתנות, גם כדי לשפר את מעמדה הבינלאומי, אבל גם כדי להשפיע ולשפר את הארגון מבפנים. בחינה מחודשת של התנהלות ישראל אל מול האו"ם עשויה להגביר את מיצוי היכולות של סוכנויות הארגון בכל הקשור במלחמה בעזה. לאו"ם, למשל, יש ניסיון ומיומנות רבים בסיוע ומציאת פתרונות לעקורים, שיכולים להיות לעזר לעקורים לא רק בעזה, אלא גם בישראל.
עיצוב מחודש של מערכת היחסים הקלוקלת חשוב למען שיפור המוניטין הבינלאומיים של ישראל, שבימים אלה קרסו עד כדי סכנה לביטחון המדינה. אין לי ספק שיש מקום לישראלים רבים יותר בעבודת האו"ם בתחומים מגוונים. אם ישראל תעצב מחדש את יחסיה עם הארגון, אולי נזכה לראות יותר ישראלים בתפקידים בכירים בו בעתיד.
כמי שהתמסרה לקידום שוויון ומנהיגות נשים, גם בענייני שלום וביטחון, לא אוכל שלא לציין אכזבה וכעס על כך שבין מקבלי ההחלטות על מהלכי המלחמה ועל המתווה ליום שאחרי, או במשא ומתן לשחרור החטופים – אין אישה אחת לרפואה. חוסר הייצוג של מחצית מאוכלוסיית העולם בהחלטות ובתהליכים החשובים האלה הוא חרפה לא רק לישראל. זהו כישלון גם של כל המדינות והצדדים המעורבים והמתווכים, כולל ארה"ב, מצרים, קטאר, מדינות אירופה, המפרץ ואחרות. זו היא מכשלה שגם האו"ם שותף לה. העדר ייצוג נשים במציאת פתרון למשבר הקשה בעזה, שיש לו השפעות על המזרח תיכון ועל העולם כולו, אינו צודק, אינו יעיל ומפר את החלטת מועצת הביטחון 1325 (משנת 2000) המחייבת שילוב נשים בנושאי שלום וביטחון.
ב-20 במאי הגיש התובע הראשי בבית הדין הפלילי בהאג – גוף שאמנם נוסד דרך נוהל בתוך האו"ם אך עומד כגוף שיפוטי עצמאי נבדל מהאו"ם – בקשה להוציא צווי מעצר לבכירים ישראלים ולראשי חמאס בגין מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר והמלחמה בעזה. ב-7 ביוני התבשרה ישראל על החלטתו של מזכ"ל האו"ם להוסיף אותה ל"רשימה השחורה" של מדינות הפוגעות בילדים באזורי סכסוך. זאת, בשל הפגיעה באלפי ילדים במסגרת המלחמה בעזה, אך גם בשל ההתעמרות בילדים על ידי פעילי ימין קיצוני בשטחים ופגיעה במשאיות המעבירות סיוע לעזה. כצפוי, התפתחויות אלה הוסיפו שמן רותח למדורת האשמות ישראל נגד האו"ם.
לצד זכותה המלאה של ישראל כחברת או"ם להגן על עצמה, עליה להתייחס עניינית להאשמות נגדה ולהראות נכונות לשתף פעולה, הן עם בית הדין הבינלאומי בהאג והן עם שליחת האו"ם לילדים ואזורי מלחמה, ולהיענות לחוק הבינלאומי שהתחייבה לכבד. יש אנטישמיות בעולם. לצרוח שכל הקהילה הבינלאומית היא אנטישמית זו לא הגנה ראויה או מספקת, וגם לא מקדם מיגור אנטישמיות.
הכותבת שירתה באו"ם בין השנים 2024-1998. בין התפקידים שמילאה: מתאמת האו"ם לפיתוח וסיוע הומניטרי באוקראינה וכן בקוסובו, פיג'י ותשע מדינות איים נוספות, וכן בכמה תפקידים בכירים בסוכנות הנשים של האו"ם
